כשהייתי ילדה הדמיון היה החבר הכי טוב שלי
עד כדי תלות ממש.
את המבוגרים האחראים סביבי זה הדאיג מאוד ורובם ככולם ניסו לשים גבולות ברורים, להשיב אותי חזרה אל הקרקע, להסביר לי איך נכון לחיות ולהתמודד, אך מה לעשות שהדמיון ניצח את כולם, היה לו תמיד מה להציע לי בזמני שעמום או בדידות ואפילו כשהמורה פטפטה מולי בקצב שגרם לי לאבד אותה...
דמיינתי שאני נסיכה בארמון, ודמיינתי שאני דולפין בים, לפעמים הייתי לוחמת ולפעמים אשת רב חשובה. כל מה שרציתי להיות נהייתי בדמיון שלי.
אם אתם הורים לילד כזה אתם בוודאי דואגים לו מאוד
הוא לא רציני, לא מבדיל בין מציאות לחלום, עסוק כל היום בפנטזיות, ונראה שאין שום דרך להוציא אותו מהעולם הקסום והמוזר כ''כ שאכן מציע לו כל טוב.
אז הנה אני כאן לספר לכם שזהו זה, בשלב מסוים זה נגמר, והחלומות לומדים להשלים עם המציאות, יצאתי למסע של חיפוש אחר הגשמה עצמית אמיתית בגיל ההתבגרות בניסיון עמוק להיות קשובה לצורך הכ''כ קיומי שלי בלחוות את החיים הקונקרטיים בצורה דרמתית יותר.
ואז מצאתי חברה שהכירה לי את המדיטציה והדמיון המודרך
וואו- משם הדרך להתמחות בפסיכודרמה הייתה מהירה
היינו שתי נערות מדומיינות לשעבר (למען האמת, לא לשעבר כ''כ) יושבות על ספסל בשכונה מדמיינות שאנחנו בחוף הים בשעת הזריחה או השקיעה וממציאות טקסטים שלמים של דמיון מודרך שימלא את נפשנו באנרגיה לקראת היום המתיש והעמוס שלפנינו. היה לי נגן MP3 שחור קטן עם מנגינות נעימות שבתוכן נשמעו רעש הגלים, ציוצי ציפורים ורשרוש העלים -זה היה קסום ומרפא כ''כ.
הייתי מאזינה בכל הזדמנות וכותבת תוך כדי מה אני מרגישה ומה אני רוצה להרגיש.
אז זו בקצרה הדרך שלי להכרות מקדימה עם שיטת המיינדפולנס שבהמשך התמקצעתי בה ע''י קורסי העשרה שמדייקים יותר את המטרות הטיפוליות.
זה מעצים, זה מרפא, אם את רוצה לשמוע מה יש ללב שלך לומר לך זו הזדמנות אמיתית.
נסי זאת בעצמך ואם את מרגישה שאינך מצליחה להרפות ולהיות שם
אני כאן.