פעם הייתי ילדה
פעם פעם ממש
אבל גם היום
מתנהל בתוכי
מאבק בין ישן לחדש
בושה עמוקה בקירות
החסר חנק את כולם
אבא ואמא היו שם
לבד מול כל העולם
היינו שם קטנטנים
נבוכים ולא מבינים
טועמים הרבה את האין
בשקט, בחוסר אונים
צפוף ושקט מקיר לקיר
ולא היה מי שיסביר
שתיכף הכל יעבור
וננשום כמו כולם קצת אויר
רציתי פשוט כמו השאר
ניסיתי המון לדמיין
שיש לי ויש לי ויש
ומאף אחד לא אתבייש
ודמעות נספגו
ונרקם לו חלום
ואיכשהו הגעתי
לאותו מקום
כשמצאתי הזדמנות
וידעתי, בכנות
שאסור אסווווור
היה כ''כ ברור
אבל לא יכולתי לוותר
על טעם של יש מול חסר
על מתיקות ענוגה לרגעים
מול אשמה חתכים ופצעים
חוויה קסומה ממכרת
מול מציאות שבעומק דוקרת
רציתי למות
רציתי אחרת
את כל הסיפור
עוד לא מספרת
אמת בשקרים מעורבת
וילדה שעדיין כואבת
על עבר קצת מידי פשוט
על רצון לבקש רשות
על צעקה ששנים חנוקה
שהייתה שם המון מצוקה
וילדה מבוהלת עד אימה
שרוצה להרוג את עצמה
אני רוצה להקשיב לה
לתת את הנשמה
ולהצליח לומר לה
את לא אשמה!