האומץ לדבר את זה
לגעת בחלקים המחוספסים באישיות
לטבול בבוץ,
ללכלך ידיים
לא להתאמץ לחייך
ולהגיד בבנאליות- ''הכל בסדר''
כי ממש לא
לא הכל בסדר
וזה לא מרגיש ככה
זה כואב
ומרגיש גועלי
ומוזר לכולם
לא לנסות לפתור
ולא לטייח
ולא לחבוש לפני שמנקזים מוגלה
פשוט להיות רגע
ועוד אחד כזה
להעז לנשום את הכאב,
החריף, המר, הדוחה
להסתכל לה בעיניים
דרך הדמעות
דרך הגניחות
להקשיב
לשתוק
ולהישאר.
במקום בו כולם בחרו ללכת
אני נשארת איתך
כשכולם הענישו
צעקו בהיסטריה
ניסו לעצור בעדך
ניסו להציל
אני כאן איתך
איך זה להיות פה לבד?
ואיך זה עכשיו כשאנחנו יחד?
את יכולה רק שניה
להסתכל פה סביבך
הנה רגב אדמה
ושתיל בכף ידך