תואר לא תואר
שרלטנית או מקצועית
פעם קצת לפני שהסכמתי לגדול
הייתי בתוך המלחמה הזאת
על הכרה, על מקום, על הצטדקות והוגנות
היום, כשמישהי או מישהו מניחים מולי האשמות
או שאלות קשות כמו מי הכשיר אותך?
מה הידע שלך? וכל מיני כאלה
אני יותר נינוחה, פחות נלחמת.
כי משהו בתוכי מבין
שלפעמים בוסריות ותעוזה
מולידים דברים יפיפיים
כי פרויד ולפניו ז'אן שרקו ויוז'ף ברויאר
היו מספיק אמיצים וחצופים
בשביל להמציא שיטות אחרות לריפוי
בשביל להיכנס לתוך ההיסטריה וללמוד עליה
וכך גם קוהוט ויונג וביון ומורנו וויניקוט ועוד...
שהעזו להביא אמירה משלהם
וייצרו מונחים מקוריים
העזו לא להישען רק על חומר כתוב ומוכתב
לחדש, ליצור, לגלות, להיות נאמנים לאינטואיציות טהורות
להתנקות מרציונליות וממחויבויות קטנוניות למי שדרש מהם זאת.
אם לדבר על פרויד- זה התחיל בחלומות שחלם
הפך לפרשנויות שפירש,
המציא את המושג 'לא מודע'
והחליט שזה הסיפור של כל האנושות.
פוגשת פה ושם אנשים ונשים
שגילו את ה DSM ואוהבים לצטט שורה שקראו בגוגל מתוכו.
ולהסביר לי על אבחנה כזו או אחרת
ועל הסיכון לאבחן לבד....
ומשהו בתוכי מצחקק
כי אם זה כ''כ מסוכן,
איך אתם יודעים לצטט לי במדויק
ולייחס את האבחנה הזאת לאבא שלכם/ אח/ סבא או דוד
וכל מי שהעז לחלוק ואין לו הכשרה קלינית
הופך לשרלטן חסר אחריות...
כי הוא לא צידד בעדכם.
לומדת להבין שהכל הכל
סיפור של כאב אמיתי
של רצון להיות נראה ומוערך
לקבל לגיטימציה להאשים את מי שנפגעת ממנו
ולקבל את העובדה הכואבת שאתה פוגע מסיבה מוצדקת יותר.
הכל בסוף יושב על אותה בקשה של
''תראו אותי, תאהבו אותי ללא תנאי,
ואם לא, זה בגלל שאין לכם מספיק עומק להבין מי אני ולמה אני מתנהג כך או אחרת''
ואז תגענה האמירות כמו-
''זה לא מקצועי'' ''זאת שרלטנות'',
''איך את מרשה לעצמך לטפל ב...''
כי לא ראיתי מספיק, כי לא הצלחתי להבין את עומק הכאב,
כי לא נתתי לו את כל המקום בעולם.
כשאני מבינה את זה
ומזכירה לעצמי שוב ושוב שזה העניין
אני מנסה ללמוד יותר
ולהקשיב מעבר לעוד דיון שמתפתח
כי זה לא ויכוח על מקצועית או פחות
כשמישהי שואלת ''איך אדע אם המטפלת שלי מקצועית באמת ומה תנאי הסף של הכשרה קלינית?''
היא בעצם שואלת ''מי באמת תצליח לראות אותי עד הסוף, בלי לשפוט בלי להכתיב, בלי לסווג''
וכמענה לבקשה מהסוג הזה אני בטוחה שאין אף אחת גם לא פרופסורית לענייני פסיכואנליזה מומחית ביותר שתוכל לתת הבטחה להיות סטרילית עד כדי כך.
מה כן? חפשי אחת שיש בה מידה מספקת של כנות וענווה להלך איתך בין השאלות האלה
בין הפחדים, בין הדיוק לטשטוש.
אחת כזו שתוכל להיות שם
גם כשבאמת תתאכזבי ממנה
ותאכזבי אותה בחזרה,
אחת כזו שתצליח להחזיק את קצוות הקשר
גם כשהוא פרום ומעקצץ.
מקצועיות אמיתית נמדדת ביכולת לשאת בעול,
להיות נוכחת גם אחרי כישלון ובריחה,
להסתכל בעיניים גם כשהן מנוכרות ומבקשות מרחק.
כזו שמעזה לנסות להבין את הסיפור האמיתי
מאחורי כל מבט ואמירה.
מקצועית = אנושית קודם כל, אחרי הכל.